שבות ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני שתי תביעות קטנות אשר אוחדו לפני בשל זהות בעלי הדין ודמיון הנושאים בהם הן עוסקות.

בתביעה 19201-09-09 טוענים התובעים כי ביום 24.7.2009 התקשרו עם הנתבעת בחוזה למתן שירותי טלפון סלולארי במסגרתו רכשו טלפון נייד לבנם בחייל. התובעים טענו כי בעת כריתת החוזה הציגה בפניה נציגת השירות מצג לפיו בכל החברות ובכל המסלולים יהיה עליהם לשלם דמי מנוי חודשיים בסך של 24 ₪ בגין התחברות לאינטרנט. התובעים טוענים כי לאחר ההתקשרות הסתבר להם כי בחברת אורנג' לא גובים כלל בגין דמי מנוי לאינטרנט ולכן כבר ביום 26.7.2009 ביקשו בשיחה טלפונית עם נציגת השירות מטעם הנתבעת לבטל את ההתקשרות אך זו הסבירה להם כי הדבר ניתן להיעשות בסניף.

לאחר שפנו לסניף ולאחר מסע טרטורים סירבה הנתבעת לבטל את ההתקשרות.

ביום 10.10.10 שמעתי את עדותם של התובעים. הנתבעת מסיבות השמורות עימה לא מצאה לנכון להביא לעדות את נציגת השירות שביצעה את ההתקשרות עם התובעים.

עדותם של התובעים הייתה אמינה עלי. היא הייתה עקבית ותאמה את האמור בכתב התביעה.

מעדותם עולה כי נציגת הנתבעת בעת ההתקשרות הציגה לפניהם מצג מטעה המהווה מצג שווא. הנתבעת לא טרחה להביא לעדות נציגה זו על מנת להזים את הדברים.

על פי חוק החוזים קמה לתובעים הזכות לבטל את החוזה בעילה של הטעיה. התובעים אכן עמדו על זכותם לבטל את החוזה כעולה מהקלטת השיחה שנערכה בין התובע לבין נציגת השירות מיום 26.7.2009. אמנם נציגת השירות לא הסכימה לבטל אולם מה שחשוב שהתובעים הודיעו על ביטול העסקה. הביטול היה ביטול כדין.

בשים לב לכך, יש להורות על השבה הדדית. התובעים החזירו את מכשיר הטלפון במעמד הדיון על פי הוראתי. כנגד זכאים התובעים להשבת הכספים שנגבו מהם בסך של 1431 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התובעים עברו מסכת טרטורים והתחמקויות מצד הנתבעת כמפורט מטעם הנתבעת. הנתבעת באמצעו נציגיה התחמקה ממתן תשובה עניינית לביטול החוזה ואף נהגה בתובעים בזלזול ועל כך הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים עוגמת נפש בסך של 1000 ₪.

על פי הנטען בתביעה 6401-06-10 לתובעים היה קו פלאפון ומכשיר שמספרו 5912670 -050. קו זה היה מנותק על פי הנטען לתקופה של כשלוש וחצי שנים עד שפתאום התובעים התחילו להיות מחויבים. למרות שהתובעים פנו מיד לאחר קבלת החיוב הנתבעת המשיכה לגבות מה כספים.

התובעים שוב על פי הנטען עברו מסע תלאות כאשר התובע הגיע ביום 3.3.2010 למרכז שירות חתם על ניתוק הקו אך לתדהמתו הנתבעת המשיכה לגבות בגין אותו קו את התשלום הקבוע. התובע יזם שיחת טלפון עם נציג שירות ביום 7.4.2010 וביום 19.4.2010.

התובעים העידו לפני גם בעניין זה ושוב הנתבעת לא מצאה לנכון להביא עדים מטעמה. בכתב הגנתה אף טענה הנתבעת כי מדובר בתקלה חישובית.

אציין תחילה כי מקבל את טענת הנתבעת כי ההתקשרות לא הסתיימה שלוש וחצי שנים לפני חודש ינואר 2010 כפי שטענו התובעים. אך יחד עם זאת משדרשו התובעים לאחר קבלת חשבון חודש ינואר לבטל ולסגור את הקו המשך גביית הכספים על ידי הנתבעת היה שלא כדין והתנהגות זו על ידי הנתבעת מחוסרת תום לב. אם הנתבעת אינה יודעת לעשות סדר ברישומיה המחשוביים והדבר מסב ללקוחותיה נזק ועוגמת נפש מן הדין כי אלו יהיו מפוצים בשל התנהגות זו.

לקוח המוסר הוראת קבע לחברת הסלולאר חייבת לו האחרונה חובת נאמנות כי תעשה את החיובים על פי הוראת הקבע כדין ובהתאם למוסכם. על חברת הסלולאר לנהוג בזהירות בכספי לקוחותיה ועליה לדעת שכפסם אינו הפקר.

סעיף 31 א (א2) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 החל בענייננו קובע לאמר:

"31א.(א)נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים:

.

.

(2א)בעסקה לתקופה קצובה – ביקש צרכן כי עוסק יפסיק לחייבו בתשלומים לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות לפי סעיף 13א(ג), או לא נמסרה לצרכן הודעה בכתב לפי סעיף 13א(ד) או לפי סעיף 13ה(ו)(2), לפי העניין – והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בניגוד לאותן הוראות;"